אדריכלית של החיים
את הסליחה שלי השנה אני מקדישה לכל אותם הלקוחות שלא הייתי מספיק רגישה אליהם.
ניסיתי פעם להסביר ללקוחה שהתעקשה על אסטרטגיה ומתווה מסוימים של מו״מ ולא הסכימה בשום פנים ואופן ללכת בדרך שלי. בהתחלה ניסיתי להיות רגישה ולזרום איתה, אבל מהר מאוד הבנתי שהיא פשוט מובילה את עצמה לאבדון.
הסברתי לה שלכל אחד יש את הכישרון שלו. לדוגמא אחי (המוכשר והחתיך) הוא אדריכל, הוא מסוגל להיכנס לתוך בית שהוא חורבה ולראות בדיוק איך הוא יראה אחרי שהוא יטפל בו.
אני לעומת זאת, לא מסוגלת לדמיין אפילו תמונה על קיר (אז בטח לא כשאומרים לי פה יהיה מטבח במקום חדר). מה שכן אני מסוגלת לדמיין, זה את סוף הסיפור של הלקוחות שלי, עוד בפגישת הייעוץ ולהנדס את הנפשות הפועלות בדיוק לאן שתכננתי.
אבל לא לכולם יש אומץ ולא כולם מסוגלים להאמין שבסוף השמש עוד תזרח ושבינתיים יסתכלו על הירח.
ולכולם אני מסבירה את אותו הדבר, שהקושי של הדרך הוא חובה. אי אפשר להתחמק מההתמודדות.
וזה תמיד מזכיר לי סיפור על נכד שראה בחצר הבית של סבא שלו, גולם של פרפר. והנכד ביקש את הגולם. והסבא הסכים בתנאי – כשיתחיל הפרפר לבקוע ולהכות את כנפיו על דפנות הגולם, תבטיח שלא תעזור לו לצאת. פשוט תן לו לצאת בכוחות עצמו.
הנכד הבטיח. והסבא נתן לנכד את הגולם.
בבית ישב הנכד והביט על הגולם. והגולם התחיל לזוז עד שנוצר סדק קטן והתחיל לצאת ממנו פרפר יפיפייה. והפרפר הכה בכל כוחו על דפנות הגולם בניסיון לצאת ממנו וליבו של הנכד נכמר על הפרפר האומלל שלא מצליח לצאת. אבל זכר את דבריו של סבו והתאפק.
לאחר זמן מה לא הצליח הילד להתאפק יותר, רחמיו גברו על הבטחתו לסבו והוא פתח את שני צידי הגולם ואפשר לפרפר לצאת.
והפרפר הכה מעט בכנפיו, עף החוצה, ותוך רגע אחד נפל ומת.
והילד שב לסבו עם הפרפר המת בכף ידו והסבא אמר: ״נכון שעזרת לו לצאת״ והנכד ניגב את דמעותיו מלחיו.
והסבא הסביר שכשהפרפר מתחיל לצאת מהגולם, דרכו היחידה לחזק את כנפיו היא בכך שהוא מכה את כנפיו שוב ושוב בקליפה רק כך הוא מצמיח ומחזק את שרירי הכנפיים. כאשר עזרת לו לצאת, זירזת את התהליך ומנעת ממנו לגדול ולפתח את שרירי הכנפיים שלו וכך הוא לא היה חזק מספיק כדי לעוף.
זו הסיבה שהליך גירושין הוא כל כך קשה, אבל הוא תהליך וצריך לזכור שבדיוק כמו שלטבע חוקים משלו, כך גם בחיים – דברים מגיעים בדיוק בזמן הנכון ולרוב קושי הוא רק האימון לפני פרישת הכנפיים בדרך להמראה לחיים הטובים באמת.
אז תהיו סבלניים, לכל דבר יש תהליך. לרוב הסבא (או עורך הדין שלכם) יודע קצת יותר טוב ממכם.
שיהיה צום קל וגמר חתימה טובה. וסליחה מכל אותם לקוחות שהתעקשתי לתת להם לבקוע את הגולם ולא שברתי להם אותו בעצמי.
