יצא לכם פעם לחשוב האם יש הבדל בין מצב בו תעמדו ליד הקומקום ותביטו בו עד שהמים יגיעו לנקודת הרתיחה, או מצב בו תסדרו בינתיים את המטבח, תשמעו כשהמים ירתחו ואז תכינו לעצמכם את הקפה?
לכולנו ברור שאם נעמוד ונרקע ברגל בחוסר סבלנות, זה לא ישכנע את המים להגיע לנקודת הרתיחה ב-80 מעלות. אין סיכוי.
אותו הדבר בהליך גירושין. אם אחד מבני הזוג לא בשל לגירושין. זה פשוט לא יקרה. וזה בכלל לא משנה, אם נהיה אלימים או שנושיט יד לשלום. ההליך לא יסתיים בהיעדר בשלות.
אני יודעת שכל מה שאמרתי עכשיו, בא בניגוד למה שלימדו אותנו בבית – ״בזעת אפיך תאכל לחם״.
אבל ככל שהעמקתי, הבנתי שבדיוק ההיפך הוא הנכון – ובטבע מצאתי את ההוכחה לחוק הזה של ״המאמץ המזערי״ – העץ ישלח את שורשיו למי התהום תמיד בדרך הקצרה ביותר. ועוד לפני שהעץ היה עץ, הוא היה זרע, שכל מה שהוא היה צריך כדי לגדול הוא מים, אור, אדמה ואויר. בלי מאמץ. כאשר מתקיימים כל התנאים. זה פשוט קורה.
העץ לא מפעיל שיקול דעת. כי אין לו דעת. הטבע פשוט מתוכנת לפי החוקים שלו וזה החוק. חוק המאמץ המזערי.
כמו המים ירתחו רק ב-100 מעלות, כמו העץ, ככה גם בגירושין.
בשלות היא אחד התנאים. אם אין בשלות של אחד הצדדים לגירושין, אין גירושין.
*סיפור הבשלות של רונית*
רונית ואורי התחילו הליך גישור איי שם בתחילת שנת 2020.
הילדים היו כבר גדולים, וב-32 שנות נישואין הם צברו רכוש בכמויות גדולות שיספיקו לחלוקה שוויונית והוגנת עבור שניהם.
אבל רונית, ששיתפה לכאורה פעולה מלאה עם הליך הגישור, כל פעם כמעט חתמה ואז…. לא.
לאורי הייתה תקווה, הוא היה בטוח שבסוף היא תחתום. שהיא לא תלך איתו לבית המשפט. אבל אני הרגשתי שרונית פשוט מפחדת להתגרש.
ולמרות שהגישור התנהל על ידי המגשר המוכשר ביותר במדינה, ולמרות שלצידה של רונית עמד אחד מעורכי הדין הכי מוכשרים במדינה, הגישור הסתיים ללא הסכם.
אורי היה מתוסכל. אבל אמרתי לאורי שזה לא יעזור לו כלום, היא פשוט לא בשלה להתגרש.
ואז כשהגענו לבית המשפט ורונית הגישה תביעות, אורי אמר שבית המשפט יגרום לה להבין שהיא לא תקבל יותר, ואז זה יסתיים.
אבל בדיון הראשון בבית המשפט, השופט הבין שאין מנוס מללכת בדרך המלך, למנות מומחים ולהתחיל לפרק את השיתוף לאט לאט.
והתחלנו את המסע אל עבר פירוק השיתוף עמוס החברות, והרכוש, שמאות אחר שמאות, הערכת שווי ועוד אחת. מומחים, חוות דעת, מספרים על גבי מספרים. ושום דבר לא עובר בקלות. לא מולה ולא מול עורכת הדין שלה.
בכל הזדמנות היא מקשה, מעכבת ומאריכה עוד ועוד את ההליך.
אורי מצידו כבר המשיך הלאה, יש לו זוגיות מדהימה, והוא ממשיך בעשיה אישית ומקצועית.
מאז שעזב את הבית הוא הרחיב את תחומי הפעילות שלו, מכר וקנה נכסים, טייל בעולם, ורונית, רונית אומנם מקבלת בכל חודש רנטה חודשית שמנה מהחברה המשותפת, אבל היא נמקה אט אט ברפש ההליך המשפטי המיותר.
ואורי, אורי משלם את התשלום החודשי בשמחה. הוא אמר לי את זה אינספור פעמים: ״אני אוהב את רונית, היא אמא של ידיי, סבתא של נכדיי, ותישאר לעולם האהבה הכי גדולה שלי״.
הצלחתי להבחין אצל אורי בבשלות שאין ברונית.
כמו בכל דבר בטבע, ככה גם בבני אדם. ככה במערכות יחסים. פירוק השיתוף והגירושין בפעול יתרחשו רק כאשר תהיה בשלות.
זה יכול היה לקרות כבר בשנת 2020, כאשר הייתה טיוטת הסכם אצל המגשר המחונן.
וזה יכול היה להיות בפני בית המשפט בדיון הראשון, כאשר השופט ממש לחץ על פשרה.
אבל זה יקרה, כשרונית תהיה בשלה לשחרר את אורי מחייה.
בנתיים המלצתי לאורי בחום – פשוט לזרום, להמשיך לצמוח בדיוק כפי שהוא עושה. בדיוק כמו העץ.
והמים… המים יגיעו לנקודת הרתיחה בדיוק בזמן.
