אתמול סיימתי את סדנת "קוד המנצח" של המנטור האגדי אלון אולמן.

האמת היא שלפני 6 שנים עברתי את אותה סדנה וזו הייתה חוויה אדירה.

אחת המשימות הייתה לצייר תמונה מנצחת. כלומר "איפה אני אהיה בעוד 5 שנים מהיום?".

הוא אמר לנו "תתפרעו". תיקחו את זה למחוזות הכי רחוקים שלכם. ואני לקחתי. והאמת – היום- 6 שנים אחרי – אני בדיוק שם. איפה שציירתי את עצמי באותה תמונה "מופרעת" שציירתי בגיל 27 כשהייתי מתמחה, רגע לפני בחינות הלשכה. אפילו לא היו לי ילדים אז. בעצם לא היה לי הרבה. "רק" חלום. חלום גדול.

החלום הזה הוא לא "לעשות" כסף. לא "להיות" מליונרית. החלום הזה הוא לייצר ערך לאנשים אחרים. לפתור להם בעיות. להשאיר בהם חותם. בזה אני עובדת. אני לא עושה כסף. אני עושה טוב.

מתוך אותה תחושת שליחות ורצון כן ואמיתי לשנות את עולם דיני המשפחה, למגר את תופעת הניכור ההורי, לגרום לאנשים להבין שגירושין היא לא מילה נרדפת ל"מלחמה", יצאתי לדרך.

בדרך יצא לי להיות שותפה לייצוג בתיק ששינה את פני ההיסטוריה של דיני המשפחה במדינת ישראל. אבל אתחיל את הסיפור מהתחלה.

חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע בצורה מפורשת ש"אב חייב במזונות ילדיו". בדגש על אב. למה? כי ככה זה. תפיסה מעוותת שמפילה את נטל המזונות רק על גברים ומשאירה לעולם את האישה במשבצת של "מגדלת הילדים" ואת הגבר במשבצת "המפרנס".

היה גבר אחד במדינה ש"הסידור" הזה לא התאים לו. (האמת היא שהיו הרבה גברים כאלה) אבל רק אחד שהסכים לשלם את המחיר הכבד כדי לשנות את זה.

אני לא יודעת אם אתם קולטים, אבל עד שנת 2017 (כן כן שנת 2017) שופטי בית המשפט בישראל היו חייבים להטיל את כל נטל מזונות הילדים רק על הגבר. למה? כי זה החוק.

וזה בכלל לא משנה אם הגבר מרוויח פחות מהאישה, אם הגבר הוא המטפל העיקרי בילדים והאישה היא זו שמפרנסת.

כשמתגרשים הוא חייב לשלם מזונות.

ואז בא אותו גבר, וסיפר לעצמו סיפור שונה. הוא אמר לעצמו שאם הוא ואישתו מרוויחים אותו דבר, ואם הילדים נמצאים חצי מהזמן בבית שלו ובחצי השני בבית של האמא, אז למה בעצם הוא חייב לשלם לה 6,500 ש"ח מזונות כל חודש.

למה אם שני בני הזוג מרוויחים 20,000 ש"ח בחודש ושניהם מחזיקים בית שתואם את צרכי הילדים, האישה מתחילה את החודש ב- 26,500 ש"ח והגבר מתחיל את החודש ב- 13,500.

זה נשמע לכם מעוות נכון?

אבל רק אותו גבר הסכים לשלם את המחיר, והגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ואז לבית המשפט המחוזי ואז לבית המשפט העליון. ובבית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 7 שופטים, נפסק פה אחד שהגיעה העת לשנות את המצב המעוות הזה.

ולמה אני חושבת שהשינוי הזה עוצמתי בעיקר לנשים?

בעבר אישה שהתגרשה, יכולה הייתה להסתמך על מזונות מינימאליים של כ-1,300 ₪ בחודש, במכפלת מספר הילדים ותוספת של דמי מדור. היום אישה שהתגרשה, תאלץ להסתפק בסכום קטן בהרבה (אם בכלל) ובכך ההלכה גם מעודדת אחריות הורית משותפת על הילדים.

מיד לאחר פרסום פסק הדין הקימו ארגונים שונים (בעיקר אירגוני נשים) קול צעקה וטענו, שההלכה החדשה  מנוגדת לעקרון "טובת הילד" ואף תביא נשים וילדים רבים לחרפת רעב.

כיום, 4 שנים לאחר פסק הדין, ניתן לבחון את המצב המשפטי החדש בנקודת מבט שונה ולשאול – האם המצב המשפטי החדש הוביל נשים דווקא לעצמאות כלכלית ולא לחרפת רעב?

האם המצב החדש ולפיו נשים גרושות יקבלו דמי מזונות נמוכים (אם בכלל), ובעקבות כך יקלעו למשברים כלכליים קיומיים, יעודד אותן, בטווח הארוך, לפרנס את עצמן ואת ילדיהן ואף יהווה "טריגר" משמעותי לצמיחה ולכניסתן של נשים למעגל העבודה? שהרי אם ההורים חולקים משמורת משותפת על הילדים, הדבר מפנה לאישה המון זמן להתפתחות אישית, לצמיחה.

כמו הגבר שבחר לספר לעצמו סיפור שונה על עצם החיוב במזונות ילדים במדינת ישראל, גם אותן נשים יכולות לספר לעצמן סיפור שונה ולבחור שלא להסתמך על "חסדי" האב או על חסדי ביטוח לאומי, אלא לצאת לשוק העבודה, לנצל את הגירושין והזמן שהתפנה להן כאשר הילדים עם האב, לפיתוח אישי ויצירת הכנסה.

נשים צריכות לבחור לראות את הפוטנציאל הגדול שטמון בהשפעת המצב המשפטי החדש על תעסוקת נשים. ביטול חיוב המזונות, או סכום מזונות נמוך, יאלץ נשים לצאת ממשבצת עקרת הבית ולעשות להגדלת הכנסתן. בכך הן יאלצו לשבור את תקרות הזכויות ולהוביל לשוויון תעסוקתי בין נשים לגברים. היתרון הנוסף הוא מתן הזדמנות לגברים להמציא את אבהותם מחדש.

מוסר השכל – כל משבר שמופיע בחיים שלנו הוא הזדמנות לשבור תקרות זכוכית ולהצליח באופן מסחרר. אנחנו רק צריכים להיות ערים לכך.