אַבּוּ עָלַי
כבר כמעט חודש שאני כותבת את עבודת סיום התואר שלי. עבודה אמפירית שחוקרת השפעות חיצוניות על תוצאות של הסכמים.
לקחתי כמה הסכמים שבאמצעותם הוכחתי את התזה שלי. ובאחד הלילות כשכבר ננעלתי על 5 הסכמים, פתאום נזכרתי ביריב ויפעת. איך לא לקחתי את הסיפור של אותה לוחמת קרבית שהתחתנה עם יריב, בן למשפחת אצולה שיפעת כבשה את ליבו.
הם הכירו באוניברסיטה. לשם הוא הגיע הישר מהטיול המפנק שאחרי הצבא והיא אחרי תלאות שלא ביישו את הטרקים שהוא עשה בנפאל.
היא במקור מעיר צפונית שתל אביב עבור תושביה זה סוג של חו״ל. אבל עיניה תמיד נשאו לשם. עוד לפני הצבא היא עברה לגור שם והתחילה לעבוד במסעדת שף בצפון תל אביב. היופי והחוצפה שלה כבשו את ליבם של בעל המסעדה. שלא היה רגיל לנשים כאלה חזקות – ״כולן כאן שבירות״ הוא אמר לה פעם, ״אחרי שעתיים הן מתעייפות כי ככה למדו אותן בבית, תהיו יפות ותשתקו״.
אז יפעת קבלה 7 משמרות בשבוע והיא עבדה מסביב לשעון וחסכה ללימודים בדרך להגשמת החלום להיות עורכת דין.
ובין משמרת למשמרת היא עשתה פסיכומטרי עם ציון דיי גבוה והתקבלה לאוניברסיטת תל אביב. וגם שם היא המשיחה להילחם בעיקר בעייפות של הלימודים אחרי ערב של סרוויס מטורף במסעדה. ולקראת השנה השלישית, היא זכתה במלגה בתוכנית פר״ח. ואז איפש לה להוריד קצת משמרות. שם היא הכירה את יריב. הוא לא היה הכי יפה בכיתה, אבל היה לו קסם. הוא חיזר אחריה כמו שמחזרים אחרי נסיכות. הקפיץ אותה הביתה בסוף כל יום ואסף אותה בבוקר, ואפילו לא ביקש לעלות אליה.
וככה במשך שנה שהוא רק מחזר ואפילו לא נגע בה, הוא הציע לה לבוא איתו לסופ״ש בברלין. יש לי שם מלא חברים ואני מת שיכירו אותך.
יפעת כמובן הסכימה. זה היה סופ״ש מהאגדות, הוא הכיר לה את החברים שלו והתנהג אליה כמו נסיכה אמיתית. כל בוקר הוא לקח אותה לבוטיק בגדים יוקרתי ובחר עבורה בגד לאותו ערב.
ולמרות שמה שהוא בחר לא היה ממש הטעם שלה בלבוש, היא זרמה כי זה היה לו חשוב.
ואז הם חזרו לארץ וערב אחד הוא הקפיץ אותה הביתה והיא שאלה אם לא הגיע הזמן שיעלה אליה לדירה. הוא הסכים. הדירה שלה אומנם הייתה דירה תל אביבית טיפוסית עם עוד 2 שותפים, אבל היא שמרה עליה תמיד נקיה ומסודרת. והוא זרק כל מיני הערות של ״שאפו עליך באילו תנאים את חיה ומצליחה להוציא ציונים כאלה גבוהים״. וכעבור שבועיים היא כבר העבירה את ה״פקלאות״ שלה לדירתו המפונפנת בצפון תל אביב, קרוב לאוניברסיטה. ובשלב מסוים, כשהוא כבר הרגיש איתה מספיק בנוח הוא אמר שלא מתאים שהיא תמשיך לעבוד בלילות וביקש שתעזוב את העבודה במסעדת השף, שם היא עשתה לא פחות מ-1000 ש״ח בכל ערב.
היה לה קשה, היא אהבה את העצמאות שלה, היה לה ברור שאם לא יהיה לה את הכסף היא תהיה תלויה בו. והיא סירבה.
והם המשיכו לטוס מידי פעם לברלין, ובכל הזדמנות הוא טיפטף לה שעניין המסעדה מאוד מפריע לו, עד שהיא נשברה. ואז כפרס ניחומים היא קיבלה טבעת יהלום 1.3 קראט שעוברת בירושה במשפחה שלו. את הטבעת וההצעה המטריפה היא קיבלה במזרקת המשאלות ברומא. הם תכננו חתונה מהאגדות, ויומיים לפני האירוע, כשהיא אצל המעצב, עושה מדידה אחרונות של השמלה, היא מקבלת ממנו טלפון – הוא מבקש ממנה לבוא למשרד של עורך הדין המשפחתי כדי לחתום על מסמכים. היא לא ממש הבינה אילו מסמכים, הייתה בטוחה לרגע שזה משהו שקשור לאזרחות האירופאית שהוא הבטיח ״שיסדר לה״.
היא התייצבה שם, ועל השולחן היה מונח ״הסכם ממון״. תחתמי הוא אמר לה.
יפעת הרגישה שהיא עוד רגע מתעלפת. ומיד התעשתה ודרשה להתייעץ. מה יש לך להתייעץ הוא אמר לה. את הרי אמרת שאת אישה עצמאית, שאת ״סוס עבודה״ שאת לא איתי בגלל הכסף. והגן המרוקאי שלה, ביחד עם המשפטים שאמא שלה תמיד אמרה: ״בכסף שלך את מלכה, תהי אדון לעצמך, אל תהי תלויה באף אחד בחיים שלך״. המשפטים הללו הידהדו לה בראש והיא חתמה על ההסכם.
יומיים אחר כך הם התחתנו.
עוד לפני שהיא סיימה את ההתמחות היא כבר נכנסה להיריון. היא לא רצתה את זה ושאלה אותו אם זה יפריע לו שהיא תעשה הפלה. אבל הוא נעלב מעצם המחשבה ונתן לה עונש של שבוע לחשוב על זה, כאשר נעלם וישן בבית הוריו. הוא חזר רק לאחר שהתחננה ואמרה לו שתישמור את ההיריון. וככה נולד יהלי, הבן הבכור, ואת מבחני הלשכה היא החליטה שהיא עושה מיד אחרי הלידה.
היא מטפלת שהסכימה למשרה מלאה. אבל יריב לא הסכים לממן אותה. למזלה והרבה בזכות הבוס במסעדת השף, היא הצליחה לחסוך סכום נכבד שהספיק למימון מלא של המטפלת עד מועד הבחינה. היא ישבה בבית ולמדה מהבוקר עד הערב, בין הנקה להנקה. והוציאה ציון גבוה. והתקבלה לאחד המשרדים הגדולים בתל אביב. אבל בכל בוקר הוא טפטף לה איזו מן אמא את: חצי שנה יהלי היה עם המטפלת ועכשיו את זורקת אותו לגן מ-7 עד 17.
אבל הוא לא הצליח לשבור את הלוחמת הצפונית שבה, עד שהיא נכנסה שוב להיריון. ואז כל החלומות שלו התגשמו, כי הייתה לה תופעה נדירה של צוואר רחם ״קצר״ שאילצה אותה לשכב החל מחודש רביעי ועד שילדו אותה בחודש שמיני.
אסף נולד במשקל קילו וחצי והיא הייתה צמודה אליו במשך חודשיים בפגייה. בזמן שאמא שלה עברה לגור אצלם כדי לטפל ביהלי.
וכשהיא חזרה, זה היה לה ברור שלמשרת החלומות שלה היא לא יכולה לחזור. אבל יריב המשיך בחיים שלו כאילו כלום לא קרה. ואפילו נכנס שותף במשרד אליו הוא התקבל בזכות הקשרים של אביו.
ובוקר אחד יריב התעורר מאוחר והיה ברור שהוא מאחר לדיון בבית המשפט העליון. ולא הייתה לו שום חולצה מגוהצת והוא התחיל לצרוח על יפעת כמו מטורף ובשלב מסוים יהלי פשוט שם את הידיים שלו על האוזניים שלה ולחש לה: ״את האימא הכי טובה בעולם״. וברגע הזה יפעת הבינה שזה נגמר.
היא הגיעה אלי עם הסכם הממון, אותו היא קראה בפעם הראשונה ביחד איתי. והיא נחרדה לגלות שלא רק שהיא יוצאת מהנישואין הללו בלי כלום, גם את הטבעת של הסבתא היא צריכה להחזיר.
אז אני אעשה לכם ספויילר. הטבעת זה הדבר היחיד שהיא החזירה.
כי לפגישה הראשונה שהתקיימה לטובת הבהרות בסגנון – ״בואי נעשה את זה יפה, כי יש הסכם ממון מאוד ברור״, יריב הגיע עם אבא שלו.
וכשראיתי אותו זה היה לי ברור שהוא מוכר לי מאיפשהו. והזיכרון שלי, שוב, לא אכזב. הוא היה לי מוכר כי בערך שנה לפני שהוא הופיע אצלי במשרד וסיפר לי על כמה ההסכם של יפעת ברור, פגשתי אותו במשרד של חבר טוב. ישבנו שם יחד ובשלב מסוים הוא הלך. וכמה דקות אחר כך, החבר קיבל ממנו הודעה – חבר שלי מבקש את המספר שלך. אני כמובן סרבתי. ואז הוא המשיך ואמר לי. טוב שכך, הוא שובב גדול, ויש לו רומן עם אחת העובדות שלו. לא כדאי לך להסתבך איתו.
אז עוד לפני שהאבא התחיל לעשות את המניפולציות הביריוניות שלו, ביקשתי להישאר איתו רגע לבד והזכרתי לו שאני בדיוק הטעם שלו, אבל לא רק אני, אלא גם אחת העובדות שלו. ובגלל שהוא עורך דין בעצמו הוא בטח יודע שלנהל רומן עם כפופה לו, זו עבירה פלילית.
ואז גם הזכרתי לו שלהנחית על יפעת הסכם ממון דראקוני עם הוראות מקפחות, יומיים לפני החתונה זה לא רעיון ממש טוב.
ואז בתוך שבוע כבר היה לנו הסכם גירושין הוגן שהזכיר לי שאם יש לך (או לאבא שלך) שלדים בארון, אז עדיף שלא תתנהג כמו אבו עלי ושתשמור על פרופיל נמוך.
