שלומי ואווה הכירו באוניברסיטה, הוא למד תואר ראשון במנהל עסקים והיא למדה מזרח תיכון. היא הייתה עולה חדשה מצרפת שבדיוק סיימה תהליך גיור ארוך ומתיש.

הוא התאהב בה מיד, האסרטיביות שלה כבשה אותו. הם נישאו בטקס דתי כהלכתו שנתן אישור סופי על הגיור הקשה שעברה.

בתוך מספר חודשים היא נכנסה להיריון וביקשה לטוס לצרפת ל-3 חודשים, רק כדי ללדת ליד אמא שלה.

שלושת החודשים הפכו ל-3 שנים שהפכו לתמיד. 5 חודשים אחרי שמישל נולדה, אווה נכנסה להיריון וילדה את אמיל.

אחרי הלידה השנייה היא הודיעה לשלומי שיהיה לה קשה להתרחק מאמה עם 2 ילדים קטנים. כל מה שמעניין אותך זה רק העבודה, איך אתה רוצה שאסתדר לבד בארץ.

שלומי נאלץ לחיות על הקו.

היה לו תפקיד בכיר באחת מחברות הביטוח הגדולות והוא לא יכול היה לאפשר לעצמו לוותר עליו.

אבל כשמלאו לאמיל שנתיים, אווה הייתה מעורבת בתאונת דרכים שהותירה אותה עם פוסט טראומה והוא היה חייב להעתיק את פרנסתו לפריז.

הוא מכר את כל תיקי הביטוח שבבעלותו, בתמורה למיליון וחצי ש״ח.

שלומי תכנן לרכוש בכסף הזה בית להשקעה בתל אביב כדי שיהווה מקור הכנסה בטוח  למקרה שלא יסתדר כלכלית בפריז.

אמא של אווה הציעה להלוות לו עוד 200,000 יורו כדי להשלים את החסר להשלמת עסקה משתלמת במיוחד בלב תל אביב.

הוא רכש את הבית, רשם אותו על שמו בלבד וטס לפריז.

אמא של אווה סידרה לו עבודה בחברת ביטוח מקומית והאופי הישראלי החוצפן שלו, סייע לו להגיע במהירות למשרה בכירה.

כל אותה עת אווה צללה לדיכאון קשה. ההצלחה של שלומי בכל מעשה ידיו תסכלה אותה והיא ביקשה להתגרש.

הם קיבלו פסק דין לגירושין בפריז שחתם את ענייני הרכוש והילדים.

בהסתמך על דמי השכירות הגבוהים מהדירה התל אביבית, הוא התחייב לשלם לה לא פחות מ-3,000 יורו מזונות בחודש, בתמורה לכך שהיא תיתן לו ״שקט תעשייתי״ להתפתח במקום עבודתו. אבל שקט תעשייתי זה הדבר האחרון שהיא נתנה לו. אווה ואמה החלו לדרוש את כספי ההלוואה בפירעון מיידי ולא הרפו, לאחר ששלומי הבהיר שאין לו דרך להשיב את הסכום וגם איים כי אין בכוונתו להמשיך לפרוע את ההלוואה – ״הבית רשום רק על שמי, את יכולה לשכוח ממנו״ הוא אמר לה.

אווה הכריזה מלחמה ושלומי מצא את עצמו אחת לחודש בבית מעצר צרפתי (לא סימפטי במיוחד) בעקבות תלונות שווא שהוגשו על ידה, כל פעם בסיפור אחר.

פעם הוא מטריד אותה, פעם הוא איחר לאסוף את הילדים, פעם הוא איחר להשיב את הילדים והייתה אפילו פעם שהיא התלוננה שאנס אותה.

התלונות נסגרו בזו אחר זו, אבל כוחותיו אזלו והוא ביקש לשוב לחופשה ארצה.

בחופשה הזו הוא הגיע אלי ליעוץ. הוא ביקש לדעת מה זכויותיה של אווה בדירת תל אביב לאחר שהבהרתי לו שהיא בעלים במחצית הזכויות, חרף הרישום הבלעדי שלו, הוא המשיך לתוקפה של ההלוואה שנתנה אימה על סך של 200,000 יורו.

אמרתי לו שבדיוק כמו שאווה זכאית למחצית הזכויות בדירת תל אביב, היא גם חייבת המחצית חוב ההלוואה כלפי האמא ביחד איתו.

הוא זז באי נוחות על הכיסא ואז התחיל לתאר לי את תוכנית הברחת כספי תמורת הדירה תחת הראדר של אווה ואמה. תוכנית שלא מביישת את קלינט איסטווד מהסרט הבריחה מאלקטרז. הבטתי בו במבט מתנצל והשבתי שלמרות שאני מכירה את כל הדרכים להברחת כספים, ואני בטוחה שהן גם יצליחו, אני לא בטוחה שזה מה שהוא רוצה.

השאלה הראשונה ששאלתי היא- מה הדבר שהכי חשוב לך להשיג ביחסים עם אווה?

הוא השיב מיד – ״החלום שלי שהיא תפסיק עם התלונות״.

ואיך הברחת הכספים תקדם אותך אל עבר הגשמת החלום הזה?

הוא הביט בי כמו תינוק שנתפס כשגונב קוביית שוקולד, והשיב, בשלילה.

אמרתי לו בוא נחשוב מה כן יקדם. הבהרתי לו, שהסיבה שהשתיים ממררות את חייו היא, כי הוא לא מוכן להודות בחוב כלפי האם. ברגע שיודה בחוב ויסכים לחלוק איתה את הזכויות בדירה, יקרה קסם – ההטרדות יפסקו, התלונות לא יוגשו ואם הוא ממש יאמין, אז גם המזונות יופחתו.

הוא הביט עלי במבט ספקני. אמרתי לו בוא נתחיל מו״מ מול עורך הדין שמייצג את אווה בתיקי ההוצאה לפועל שפתחה לך בצרפת ומשם נתקדם. למזלי הוא הסכים. לקחתי את הסכמתו ומינפתי אותה גבוה להסבר רוחני על גזל ועל מועקה בלב שמלווה אנשים שמנהלים מלחמות ארוכות ביחס לרכוש שבתוך תוכם הם יודעים שלא מגיע להם.

הבחנתי שההחלטה לנקוט בתוכנית פעולה שונה בתכלית מהכוונה שלשמה הגיע אלי מתחילה להתעכל אצלו.

הוא קבע פגישה עם עורך הדין היהודי והרחום של אווה, והדרכתי אותו כיצד לנהל את המו״מ מילה אחר מילה.

בפגישה הבאה הוא זימן גם את אווה ואמה. ביקשתי להיות נוכחת בזום. למרות שלא הבנתי מילה ממה שנאמר, יכולתי להבחין בקלות בתנועות גופן של השתיים כאשר שלומי הסכים להכיר בחוב שיש לו כלפי האם.

כאשר הונחה ההצעה למכור את הדירה במחיר משולש ממה שנרכש ולהתחלק בתמורה בחלקים שווים, האם מיד הודיעה שהיא מסכימה לוותר על החוב.

לאחר מכן ובאותה רוח טובה של שיחה, שלומי הסביר שעכשיו, כאשר הוא מאבד את שכר הדירה הגבוה של הדירה, הוא לא בטוח שיוכל לשאת במלוא סכום המזונות, והציע לקחת את הילדים מחצית מהזמן, בתמורה להפחתה משמעותית בסכום.

אווה לא הצליחה להסתיר את השמחה שמילאה את ליבה מהעובדה ששלומי יחלוק איתה בנטל הילדים.

שלומי הביט במסך הטלויזיה שהיה תלוי על הקיר והקרין את שיחת הזום איתי וללא מילים הביע תודה ענקית.

תזכרו – שלום הוא כלי קיבול לשפע. תמנעו ממלחמות, תשאפו לפתרונות שמצליחים להתחשב באינטרסים של כל הצדדים. אתם תראו שהשפע כבר יבוא.

שבת שלום.