אפקט הויאגרה
כולנו מכירים את סיפורו של שאול שיצא לחיפוש אתונות כמצוות אביו ובמקום האתונות מצא את המלוכה.
ברור שאם שאול לא היה מספיק חכם כדי להבחין בהזדמנות ואז גם ״לקפוץ״ עליה, הוא בוודאי היה חוזר ללא האתונות וללא המלוכה.
כלומר לא מספיקה ההזדמנות שנקרתה בדרכו של האדם, אלא נדרשת גם החוכמה לפעול באופן מידי עם מה שנקרה בדרכו.
הדבר דומה במקצת להליך גירושין.
הבעיה היא שהרבה אנשים מגיעים אלי עם תוכנית סדורה בראש. הם יודעים בדיוק איך הם רוצים שהדברים יקרו. פעם הגיע אלי לקוח עם אח שלו שהתגרש לא מזמן וביקש לשחזר את הליך הגירושין של האח.
הוא העדיף לשחזר את הוודאי (למרות שהוא גרוע), מאשר ליצור הליך פרידה מיוחד רק עבורו. והכל מתוך חשש להיות במצב של חוסר וודאות.
מה שהוא לא יודע זה שהוא לא האח ובת הזוג שלו היא לא אשתו של האח.
ולכן התשובה שלי לאנשים שאומרים לי: אבל אחי לא משלם מזונות אז למה אני כן?! היא תמיד – ניסית פעם לנעול את נעל שמאל על רגל ימין?
מתוך ניסיון, היכולת של האדם לנוע בתוך ערפל (חוסר וודאות) משפיעה במידה רבה גם על הסיכוי שלו לחזור עם מלוכה.
ברור שאתם הולכים להתגרש, אבל זה לא ברור שתהיה מלחמה. זה לא ברור שהילדים יפגעו וזה בוודאי לא ברור שזה יתנהל בבית המשפט.
כל מה שאתם נדרשים לעשות זה צעד אחד לתוך הערפל. הצעד הראשון הוא המפחיד ביותר, אבל אם תצליחו לעשות אותו ולסמוך על האדם שמוביל אתכם לתוך הערפל, אתם גם תצליחו לצאת ממנו, כל פעם קצת. צעד ועוד צעד מתוך השלמה שלא חייבים תמיד לראות את התמונה כולה בבירור, אלא מספיק לעיתים להצליח לראות רק את הצעד הבא.
פנינה הגיעה אלי לייעוץ לפני חתימה על הסכם, לאחר הליך גישור ארוך ומעייף. קראתי את ההסכם ומשהו בתחושת הבטן שלי אמר לי: אל תתני לה לחתום. ההסכם הזה נדיב מידי ויש בו יותר חורים מאשר גבינה.
הסכם נדיב בדרך כלל נובע מאשמה.
אשמה בגלל בגידה – בעלך בגד בך ואז הוא מפיג את רגשות האשם באמצעות נדיבות יתרה.
אשמה בגלל הסתרה – בעלך הסתיר ממך רכוש בהיקף גדול ואז מתוך רגשות אשם שאת לא תהני ממנו (למרות שמגיע לך מחצית ממנו על פי חוק), הוא נותן לך יותר ממחצית מהרכוש שאת חושבת שיש לך.
בעלה של פנינה היה נדיב כי הוא הסתיר רכוש בהיקפים גדולים.
בשיחת הייעוץ של פנינה הבהרתי לה שאם היא לא מסוגלת להתהלך בערפל, אני אמליץ לה לחתום על ההסכם.
אבל אם היא מסוגלת ללכת איתי יד ביד ולשוטט במשך תקופה בתוך ערפל שאט אט יתפזר ויגלה בפנינו את היקף הרכוש האמיתי שבעלה צבר במהלך הנישואין, היא מוזמנת לחתום לי על ייפוי כוח.
וכך היה פנינה חתמה על ייפוי כוח והתחלנו בחקירה כלכלית שחשפה בפנינו מידע שנדרש לנו כדי להתקדם.
מהחקירה הכלכלית גילינו שהבעל נקט בטקטיקת ״חצאי האמת״. הוא חשף את האמת אבל לא את כולה. זרק פירורי מידע.
זו שיטה ידועה במשא ומתן – מצב שבו הולכת שולל עלולה להוביל אותך לרווחים משמעותיים. מצדו של הבעל – הוא אמר את האמת – אבל לא את כל האמת. מצידה של פנינה הוא שיקר והפר את האמון שלה.
כלומר הוא אמר שיש לו חברה שאין לה שווי, אבל הוא לא אמר שאת הפעילות של החברה הוא פשוט רוקן לחברה אחרת שיש לה שווי והרבה.
הוא גם אמר שיש נכס שרשום על שמו, אבל שההורים שלו קנו אותו ושהוא לא באמת שלו.
מה שהוא לא אמר זה שאת המימון לנכס הוא הביא מפעילות עסקית ענפה שפנינה בכלל לא ידעה עליה.
פנינה הלכה איתי צעד צעד, בתחילת הדרך פנינה ידעה על רכוש בהיקף של 2 מיליון ובסוף הגענו לרכוש בשווי של 13.3 מיליון.
פנינה יצאה מלכה רק כי הסכימה לקפוץ איתי לתוך הערפל.
תופעת האתונות ידועה גם בשם סרנדיפיות – כלומר כל סיטואציה שבה הלכת לחפש משהו מסוים ומצאת משהו אחר לגמרי.
הדוגמא הטובה ביותר לסרנדיפיטי היא חברת ״פייזר״, שהכוונה שלה הייתה בכלל להמציא תרופה שמסייעת להובלת דם לשריר הלב ובמקום זה נמצא שהחומר גורם לזקפה מממושכת וכך נמצאה הויאגרה. גם המדען הופמן מצא ממש במקרה את ה-LSD
התשוקה להגיע אל היעד שסומן בהתחלה כמעט בכל מחיר, עשויה לגרום לכך שאם לא נגיע במדויק למה שדמיינו, נכריז על זה ככישלון ונפספס את כל הכתרים/הויאגרות/ LSD שיכולנו למצוא בדרך.
לואי פסטר (ממציא החיסון הראשון) הגדיר את זה היטב כשאמר: ״בתחום המחקר, המקריות מאירה פנים רק למוח המוכן אליה״.
ואני אומרת: שהזדמנויות נכנסות דרך דלתות פתוחות.
תפתחו את הראש ואת הלב ותגיעו להליך הגירושין עם הבנה שהוא אירוע מתגלגל שקשה מאוד לצפות אותו מראש.
