לפני חודש סיימתי הכשרה מטעם לשכת עורכי הדין בשיטת גירושין בשיתוף פעולה.
שיטה גאונית שלדעתי הקדימה מעט את זמנה. שהרי רוב ציבור המתגרשים עדיין לא בשל "לוותר" על התענוג שכרוך בניהול ההליך המשפטי.
קחו לדוגמא את אבא שלי, אם היו אומרים לו: "שים WAZE למה לך לפתוח מפות נייר"?
הוא היה מסביר שכל הכיף זה בכלל בדרך – לפנות בפניות הלא נכונות, להגיע למקומות הלא נכונים, לבזבז דלק, לעצור בצד, לפתוח שוב את המפות ובסוף אולי להגיע ואולי לא להגיע ליעד שאליו תכננת.
אבל אם היו אומרים לך – שים WAZE, תגדיר ביחד עם אמא של הילדים שלך מטרות ברורות ודרכים להגיע אליהן, מה סיכוי שהיית אומר לי:
"מה פתאום! את משוגעת??
את רוצה שאוותר על כל הכיף של ההליך המשפטי, של מלחמת עולם על המשמורת בשיטת "הכל כלול" – תלונות שווא למשטרה, צווי הרחקה, בדיקת מסוגלות הורית, ביקורי בית של עו"ס רווחה, תסקירים, חשד לניכור הורי, חשד לסרבנות קשר, טבלת הסדרים זמנית רק לחגי תשרי.
מינוי אקטואר, בקשה למתן הוראות לפסול את האקטואר שמונה מחשד לניגוד עניינים, שאלות הבהרה, תשובות לשאלות הבהרה, חקירה של המומחים, בקשה לפסילת חוות הדעת, לפחות 100 בקשות בכל מיני נושאים שונים, בין היתר בקשה למתן הוראות לאופן חלוקת המזלגות והמכסים של הסירים וכמובן את ספר המתכונים של החמות שנפטרה עוד לפני החתונה.
שלא נדבר על כל הכיף שטמון בהליך של פסיקת המזונות הזמניים, המריבות על נחיצות חוג תיאטרון ו/או שחייה.
ברור שלא אוותר על התענוג לעמוד על דוכן העדים ולהישבע לומר רק את האמת ביחס לכל סעיף מכל מאות סעיפי תצהיר עדותי הראשית שלמעשה מגולל את סיפור חיי מנקודת מבטי הסובייקטיבית, בתוספת תיבול מוגזם של עורך הדין שלי.
בטח ובטח שלא אוותר על התענוג להמריד את הילדים שלי כנגד אמא שלהם, ואם אפשר לפנק אותם במקום סיפור לילה טוב, בקטעים נבחרים מכתב התביעה שלה ולקנח בדובדבן שאותו אני בוודאי לא יכול להחמיץ – העונג הצרוף שתסב לי חשיפת דו"ח החקירה שכולל תמונות פוטוגניות במיוחד של אמא של הילדים שלי מתרגלת כישורי רכיבה (לא על סוס) במושב האחורי של הג'יפ שרכשתי לה ממש לאחרונה.
גירושין בשיתוף פעולה היא שיטה שנולדה מתוך הבנה שלהליך הגירושין יש רכיב נפשי עצום שראוי ויקבל את תשומת הלב המגיע לו.
זו הסיבה שהקפטן של ההליך הוא דווקא מטפל רגשי, אשר משתף פעולה עם עורכי הדין, אקטואר וככל הנדרש גם מטפל שמומחה בילדים.
גירושין בשיתוף פעולה זה ה-WAZE של הליך הגירושין. אתה מפקיד את גורל המשפחה שלך בידיי מומחים (כל אחד בתחומו) שיתפרו עבורך את חליפת הגירושין המותאמת בדיוק למידות המשפחה שלך ובמסלול הקצר והנכון ביותר.
אבל בואו נחזור רגע לאבא שלי (ולכל אותם "מתגרשים") שלא מסכימים בשום אופן לוותר על כל הכיף "שבדרך". אלה שטוענים שיש משהו בהליך המשפטי שנועד לשם ההליך, שלא משנה באמת מה השופט יפסוק, העיקר שהוא יאמר את המילה האחרונה. אלה שטוענים שהמלחמה נועדה לשם הריפוי ולא באמת מעניין מה יקרה בסוף – מעניין רק שהצד השני יסבול וכמה שיותר.
אז אנחנו אומנם חיים במדינה דמוקרטית, ואין עדיין חוק שמגביל לזוגות את זכות הגישה לערכאות השיפוטיות. אבל אם אתם בכל זאת בוחרים לוותר על ה-WAZE ומעדיפים את הדרך "הקשה" של הליך המשפטי, חשוב שתדעו שבסוף אתם בטוח תגיעו לאותה תוצאה שהחוק כופה עליכם – חלוקת הרכוש המשותף בחלקים שווים, חלוקת זמני השהות עם הילדים בערך שווה ותשלום מזונות בהתאם להכנסות ולרמת החיים שהיו נהוגים לפני הפרידה.
ולכן תזכרו שלא משנה באיזו דרך תבחרו להתגרש, לעולם לא תצליחו לשנות את היותו של בן הזוג השני ההורה של הילדים שלכם, לעומת זאת מה שכן תצליחו לשנות, זה את קיומן (כן או לא) של צלקות גירושין מכאיבות בנפשם של ילדיכם.
בשבוע הבא סיפור מרגש על תיק גירושין בשיתוף פעולה.