נטלי ודימה התגרשו לפני 5 שנים. סטיב, הבן שלהם היה אז רק בן 3 חודשים.
הליך הגירושין היה מכוער. דימה ניהל רומן בזמן שנטלי הייתי בהיריון ומיד לאחר הלידה היא תפסה אותו. היא שיתפה אותי בקול רועד בתקופה הכי קשה בחיים שלה.
השילוב הקטלני של הקילוגרמים העודפים וההורמונים שהשתוללו, הובילו אותי ישירות לעורך הדין הכי אלים בסביבה. כזה שהסלוגן שלו היה: ״אם הוא הוריד בחוץ את התחתונים, אנחנו נדאג שהוא יישאר רק איתם״.
במשך שנה וחצי (כאשר סטיב היה תינוק שזקוק לאימו) עיקר העיסוק בחיים של נטלי היה ההליך המשפטי. לילות שלמים היא ישבה מול מסך המחשב כדי לכתוב הערות לכתבי טענות, לבקשות טרחניות בנוגע להגדלת מזונות, מעבר מקום מגורים ואפילו רישום למסגרת חינוכית. והכל בניצוחה של שופטת שהייתה ״מומחית״ בדבר אחד בלבד – להחליט לא להחליט!
אבל דיון בצו הגנה שהגיש עורך הדין שלה כנגד דימה, הוביל אותם לשופט תורן. שופט שהיה מספיק אמיץ כדי לדרוש מעורכי הדין לצאת החוצה מהאולם ואז אמר: ״אתם נראים לי נורמטיביים לחלוטין. יש לי תחושה שאלימות לכאורה נמצאת בראש של עורכי הדין שלכם, ומכאן אתם יוצאים לתיאום הורי בצו שיפוטי״.
בזכות אותו שופט אמיץ, דימה ונטלי הכירו את הילה, פסיכולוגית מדהימה שאימנה אותם במשך חודשים לתקשר בינהם מבלי להתפוצץ.
כמו תינוקות, הם התחילו בבכי וצרחות, המשיכו ל״מילמולים״ לא ברורים ולבסוף הם הצליחו לדבר את מה שטוב עבור סטיב.
פתאום הם גילו שיש להם אינטרס משותף ושאת הכספים שבזבזו על עורכי הדין, יחלו להשקיע לטובת חיזוק התקשורת ביניהם.
היא אמרה בהתרגשות: ״הילה גרמה לנו להפנים, שניתן להיות גרושים ובכל זאת להישאר הורים טובים עבור סטיב.״
מה מביא אותך אלי אם הכל כל כך טוב. שאלתי.
אנחנו רוצים לעשות עוד ילד ביחד. אנחנו רוצים אח או אחות לסטיב.
ודימה מסכים? שאלתי. הוא מסכים בתנאי שלא אדרוש מזונות.
ואת מסכימה? שאלתי. היא השיבה שחבר עו״ד אמר לה שהיא יכולה לחתום לו היום על מה שהוא מבקש, כי זה בכל מקרה לא תקף בפני בית המשפט.
שאלתי אותה האם היא באמת רוצה להשיג לסטיב אח במרמה?! האם היא מוכנה לסכן את כל העבודה הקשה שהשקיעה בחדר הטיפולים אצל הילה. היא השיבה בשלילה.
ביקשתי ממנה לזמן את דימה אלי למשרד. היא חששה רק מהמחשבה שדימה ידע על ההתייעצות איתי ויחזור בו מהסכמתו.
הבהרתי לה שאם היא רוצה להשיג את הילד במרמה, היא לא באמת צריכה אותי. היא יודעת היטב לנהל אתו מלחמות משפטיות.
״שתגרום לו לחתום״ על מסמך כלשהו שבו היא מוותרת לכאורה על מזונות, ואז שתפנה לעורך הדין שדאג להשאיר את שניהם בלי תחתונים, כדי שיעשה את זה שוב.
אבל אם היא רוצה לייצר הורות משותפת, בריאה ומיטבית עבור הילד הקיים והילד שייוולד, זה יכול לעבוד רק בשקיפות.
ואם הוא לא יסכים? ומה אם הוא יסכים והוא לא ירצה לשלם לי מזונות? ומה אם יהיו לי תאומים? (תסריט מציאותי כי היא בעצמה תאומה וגם אימה).
הפעם כבר הרמתי קצת את הקול ואמרתי לה לחייג אליו ולתאם איתי פגישה משולשת.
הזכרתי לה שוב שהמטרה היא אח לסטיב והפתרון טמון בהסכמה של דימה.
שאלתי אותה שוב אם הוא חפץ בכך. היא השיבה שכן והוא הסכים גם באופן טבעי ללא הפריה מלכותית.
שאלתי אותה אם היא מעריכה אותו על כך – היא השיבה שכן.
הוא אכן הגיע אלי למשרד לפגישה משולשת וערכנו ביחד טבלת אקסל שמכילה את ההכנסות של שניהם (לקחנו בחשבון גם דמי שכירות מדירה שקיבל דימה בירושה), הוצאות נכון להיום והוצאות צפויות של שני משקי הבית הנפרדים, לאחר לידת הילד הנוסף (הכנסנו גם אפשרות של תאומים).
ככל שהתקדמנו לקראת סיום, הבחנתי איך מבלי שאעלה את הנושא, עצם עריכת הטבלה גרמה לדימה להבין שטובת הילד הקיים והילד שייוולד, תהיה תשלום סכום מסוים של מזונות.
לבסוף ערכנו הסכם שנותן מענה לכל החששות והרצונות של שני הצדדים, תוך תיאום ציפיות וניסוח הוראות שמשקפות את החזון המשותף שלהם. את הזרם החינוכי שבו ילמדו, הגבלת איזור המגורים (כדי לא ליצור מרחק גדול בין ההורים), חלוקת זמני השהות עם הילדים, והכנסנו אפילו (לבקשתו של דימה) הוראות בעניין מהלך ההיריון והתחייבות של נטלי ליידע אותו במועדי הבדיקות והנוכחות שלו בהן, ככל וירצה בכך.
השבוע אישרנו את ההסכם בבית המשפט וכאילו מישהו שם למעלה צחק עלינו והביא אותנו לאותו שופט תורן שבזכותו סטיב זכה להורים חברים ולאח או אחות נוספים.
כשיצאנו מאולם הדיונים נטלי הודתה לי על זה שלא חטאתי בהזדהות יתר עם תחושותיה.
אמרתי לה שאני בסך הכל הייתי שם כדי להציל אותה מעצמה, כדי להזכיר לה שבסיבוב הראשון, כשהלכה עם דימה ״ראש בראש״ היא רק הפסידה, ולכן כל מה שעשיתי היה לחסוך ממנה את הבילוי בזירה המשפטית ולהוביל אותה ליעד הסופי בדרך עקיפה – דרך האמת והכנות.
