להעיר את הדובים
יהודה וג׳אנט הגיעו אלי במטרה לערוך צוואה הדדית. הם לא העלו על דעתם שדרישה פשוטה יחסית תעורר דובים משנת החורף שלהם.
מיד לאחר לחיצת הידיים יהודה שלף מכיס המעיל דף נייר עליו משורטטת טבלה שמחולקת ל-3 עמודות. בראשה של כל עמודה התנוסס שם.
חוסר האחידות בשורות הטבלה בלתה לעין בצורה שגרמה לי לזוז בכיסא באי נוחות.
לא חדש שאני חותרת כמעט תמיד לשוויון, דוגלת בשלום ושאני מחזיקה בעמדה שחלוקה במסגרת צוואה, נכון שתהיה שוויונית ואם חפצים להעניק לילד אחד יותר מהאחרים, יש לעשות זאת ב״יד חמה״ (בעודכם בחיים), מהסיבה הפשוטה שהסטטיסטיקה קובעת שצוואה לא שוויונית (יהיו סיבותיה אשר יהיו) מגדילה פי 2 את הסיכוי להגשת התנגדות, על פני צוואה שוויונית.
מיד שאלתי לפשר אי השוויון וקיבלתי תשובה. ערכנו חלוקה שווה בין 2 הבנות של כלל הדירות שבבעלותנו, הכספים והקופות ולבן החלטנו להוריש את החברה.
יודעים לומר לי מה שווי החברה לעומת שווי הנכסים והכספים? שאלתי.
הם אמרו שהנכסים והכספים שווים ביחד בערך 10 מיליון. אבל את שווי החברה הם לא ממש יודעו.
יהודה הסביר שהחברה מורכבת מחברת אם, שמחזיקה בנכסים מסחריים בהם מתנהלת הפעילות העסקית של חברת הבת, שמייצרת פרודוקטים בתחום הבנייה.
הסברתי להם שכדי לנסח מסמך בצורה יסודית אני חייבת לקבל הערכת שווי של החברה. יהודה אמר שזו חברה משפחתית שמונה 10 עובדים, ברובם בני משפחה ושהוא לא מבין למה אני מסבכת את העניינים.
הבהרתי שאם כבר משלמים כל כך הרבה, לפחות שהתמורה תהיה בהתאם, והוספתי קריצה. הם שניהם הבינו שהוויכוח מיותר וכעבור שבועיים חזרו אלי עם הערכת שווי של החברות, כאשר בשורה התחתונה הופיע סך של 37,000,000 ש״ח.
שאלתי אותם אם זו הייתה כוונתם- לחלק את ההון שצברו בצורה כל כך לא שוויונית. הם אמרו שזה תמיד היה ברור שאלון הבן יקבל את החברה. הוא מחזיק בתפקיד המנכ״ל כבר למעלה מעשור, אשתו היא מנהלת הכספים והילדים שלו גם הם לוקחים חלק בפעילות העסקית.
הם כולם מקבלים משכורות מהחברה? שאלתי. בוודאי! הם ענו לי, משכורות ובונוסים מנופחים וגבוהים בהרבה מהמקובל.
בשלב הזה הם אלה שזזו בכיסא בחוסר נוחות. הם הבינו פתאום שהחברה היא נכס משמעותי ושאין סיבה שרק ילד אחד ייהנה מפירותיה.
הצעתי להם לערוך צוואה שיוצרת מנגנון חלוקה שוויוני ובמקביל תקנון חדש לחברה שייכנס לתוקף מיד לאחר קיום הצוואה. במסגרת התקנון ניסחנו עקרונות עיקריים ואז הזמנו את אלון לפגישה.
הצגנו בפניו את המתווה שבחרו הוריו להפעיל לאחר לכתם, והאכזבה ניכרה בהבעתו.
הוא תלה מבט מאוכזב ביהודה ואמר בנימה תקיפה – ״זה רחוק מהסיכום שהיה בנינו״ אני נתתי את החיים שלי לחברה הזו בידיעה שהיא תהיה שלי כמו שהבטחת״.
היה לי ברור שאלון לא מתכוון לוותר כל כך מהר על התרנגולת שמטילה ביצי זהב. הסברתי לו שהוריו החליטו לבצע חלוקה שוויונית והוגנת בין שלושת ילדיהם, בלי קשר לעובדה שהוא ובני משפחתו עובדים בעסק.
הבהרתי שכמו שזה ברור שמחלקים את הכספים והבתים בחלקים שווים, ואין זה משנה אם אחת האחיות גרה באחת מדירות ההורים שנים ארוכות, כך גם ראוי שהחברה תתחלק בחלקים שווים ואין זה משנה אם הוא עובד בה במשך תקופה ארוכה.
עמדתי על ההבדל שבין שאלת הניהול (שהתשובה עליה ברורה) לבין שאלת הבעלות במניות. שאלת הניהול טומנת בחובה כישורים מיוחדים שיכול מאוד להיות שיש לאלון ולאחיותיו אין, אבל על כישורים אלה אלון מקבל שכר מנופח וכפול ממה שאמור לקבל מנכ״ל דומה לו בתעשייה.
אלון התפרץ באלימות, נעמד, דפק על השולחן ואמר: ״זו את שהחלטת – ממש לא ההורים, ההורים שלי רוצים שאני אקבל את החברה״.
יהודה נעמד – ואמר לאלון בתקיפות – אמא ואני החלטנו, ועוד מילה אחת אתה עף מהחברה על טיל.
אלון התיישב והחל להפנים שחלום ה-37 מיליון הופך ל-12.3 מיליון בלבד. ואין לו שום שליטה על זה.
לאחר שהרוחות בחדר מעט נרגעו, הצגתי בפני אלון את הערכות השווי של החברות, הכספים והנכסים ואת העקרונות שניסחנו ביחס להתנהלות שתתקיים לאחר לכתם של ההורים.
היה לו קשה עם ההחלטה, הרגשתי את תחושות העלבון והאכזבה, את החלום שהתנפץ, אבל לאט לאט בנינו מחדש את הביטחון שלו, ניסחנו תקנון חדש לחברה והסכם משפחתי כולל שמעגן את היקפי השכר, אופן חלוקת הדיבידנדים (רווחים) והכי חשוב את אופן פירוק השותפות של בעלי המניות (הוא ו-2 אחיותיו) ואופיו של הליך הערכת השווי בעת הפירוק.
האווירה בחדר הייתה מתוחה, אבל הרגשתי שיהודה וג׳אנט חווים הקלה משמעותית נוכח ההסדר ההוגן שערכנו.
להלן 5 טיפים שיפחיתו משמעותית את אומללות המשפחה שלכם לאחר מותכם :
- תמנעו מתורה שבעל פה – חברה משפחתית היא עסק לכל דבר ועניין ולכן כמו שזו טעות להתייחס לבן הקטן כתינוק גם לאחר גיל 30 כך להתייחס לחברה המשפחתית כמכולת שכונתית שמנוהלת על ידי ״רשימות״ – זו טעות חמורה. תערכו הסכמים מסודרים בשכר, בזכויות החתימה, ובאופן קבלת ההחלטות.
- תעירו את הדובים ומהר – אמר לי פעם לקוח שהוא לא רוצה להחתים את החתן שלו על הסכם עבודה כי הוא לא רוצה להעיר את הדובים. אם העסק עובד, לא מעירים את הדובים. אז יש לי חדשות – הדובים לא ישנים. הדובים ערים ובועטים. אל תמכרו לעצמכם שאם אתם שמים ידיים על העניים לא רואים אתכם. תתמודדו עם הסוגיות הללו בעודכם בחיים, כי אם תמנעו מההתמודדות הזו, אתם תשאירו אדמה חרוכה בקרבות וסכסוכים לדורי דורות.
- תשתפו את היורשים בהוראות ההורשה – תפעלו בשקיפות ותחסכו ״הפתעות״ לא נעימות וניפוץ חלומות וורודים.
- תפרידו בין שאלת הבעלות לשאלת הניהול ותגבו את הצוואה במסמכים משלימים שתואמים את הוראות חוק החברות ולאחר שקיבלתם ייעוץ מס.
- הזמן הנכון לערוך תכנון מוות הוא ע-כ-ש-י-ו – תזכרו שהדובים לא ישנים.
